גרעין חשמל

י״ב סיון, פרשת בהעלתך

11/06/22



איך בונים ספינה

איך בונים ספינה? אוספים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול והאינסופי.
ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף
עצים,להכין תוכניות ולבנות ספינה.

ניגונים


שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
Am G C
ניגונים מזמורים שכוחים
C Am Dm Am
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
Am G C
עתה הם עולים וצומחים
Am G Dm Am
עתה הם שולחים פאורות בדמי
Am Dm C
שורשיהם בעורקי שלובים
Dm Am Dm Am
ניגוניך אבי ושירייך אימי
Am Dm C
בדופקי נעורים ושבים

Am Dm Am
הנה אאזין שיר ערשי הרחוק
Am G C
הביע פי אם אלי בת
C Am Dm Am
הנה לי תזהרנה בדמע ושחוק
Am G C
איכה וזמירות של שבת
Am G Dm Am
כל הגה יתם וכל צליל יאלם
Am Dm C
בי קולכם הרחוק כי יהום
Dm Am Dm Am
עיני אעצום והריני איתכם
Am Dm C
מעל לחשכת התהום

שירת העשבים

דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו
דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו
ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה

כמה יפה כמה יפה ונאה כששומעים השירה שלהם
טוב מאוד להתפלל ביניהם ובשמחה לעבוד את השם
ומשירת העשבים מתמלא הלב ומשתוקק

וכשהלב מן השירה מתמלא ומשתוקק אל ארץ ישראל
אור גדול אזי נמשך והולך מקדושתה של הארץ עליו
ומשירת העשבים נעשה ניגון של הלב

עוד חוזר הניגון


Bm G Em D
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
D G F# Em
והדרך עודנה נפקחת לאורך
Bm Em D G
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
A G F# Em
מצפים עוד לך, עובר אורח

Bm G Em D
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
D G F# Em
יעברו הברקים מעליך
Bm Em D G
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
A G F# Em
שליטפת אותה והוספת ללכת

G F A Bb
שידיך ריקות ועירך רחוקה
A G F# Em
ולא פעם סגדת אפיים
Em Bm Em D G
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
A G F# Em
וצמרת גשומת עפעפיים

איך זה שכוכב

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד אני לא הייתי מעז
ואני בעצם לא לבד

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם.
למען השם
טה נה נה נה טה נה נה נה טה דה דה די דייייי

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם

כוכב אחד לבד אני לא הייתי מעז
ואני בעצם לא לבד

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם.
למען השם

טה נה נה נה טה נה נה נה טה דה דה די דייייי
טה דה דה די די די דה די דה די די
טה דה דה דיי טה דה דה די דייי

אני ישנה

אני ישנה, וליבי ער , וליבי ער
קול דודי דופק, דופק, פתחי לי
פתחי לי אחותי רעייתי יונתי,
יונתי תמתי, פתחי לי
שראשי נמלא טל, קווצותיי רסיסי לילה.
פשטתי, את כותונתי איככה, אלבשנה
רחצתי את רגליי, איככה אטנפם.
דודי, שלח ידו מן החור, ומעיי, המו עליו.
קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו מור,
ואצבעותיי מור, עובר על, כפות המנעול.
פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר
השבעתי אתכם, בנות ירושלים
אם תמצאו, את דודי
אם תמצאו, את דודי מה מה מה תגידו לו,
אם תמצאו, את דודי מה מה מה תגידו לו,
תגידו לו שחולת
שחולת אהבה אני.

האדם והטבע

ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך.
ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיו ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל.
וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבן, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה.
והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודן - את הכל...
[...] ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור. וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית.

אני פלא

ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור
אני נהר המטהר את כל הכתמים,

אני איש פלא ונשמתי פלא גדול
חידוש כמוני לא היה מעולם.

על הניכור, על הפחד

אתה הולך לשם, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, תועה לך בדרכך, בדרכך לאן?
ובדרכים, הנודד, אתה פוגש בני אדם... אך רגע, נודד, בטרם הושטת ידך לשלום גילית לתדהמתך שאלו מסכות מהלכות.
שלום, אומרת לך המסכה הראשונה שאתה פוגש בדרכך, מה שלומך?
בודד אני, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכי לאין יודע.
את כל זה, נודדי הבודד, היית יכול לומר. אך ידעת, מה מצפה המסכה לשמוע...
ואז, הוצאת מתיק נדודיך את מסכתך היקרה, שידעה גם ידעה את אשר היא צריכה לומר:
בסדר. ואתה?
בסדר.
ואז, נפרדת מהמסכה והמשכת בדרכך, אך את המסכה שלך לא הורדת, את תיק נדודיך שמכיל את כל אשר הנך, השארת כמעמסה כבדה על כתפייך העייפות.
מסכות, כל כך הרבה מסכות יצפו לקראתך הנודד מחופש בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכך... לאן?
בפנים, מאחורי המסכות ומאחורי הקירות הגבוהים של בית מעצרנו, זועק לו שם האדם... לאדם.
התשמעו קולו?!

ככה זה

אל תחפש רחוק, תישאר קרוב
כי ככה זה, לאהוב את עצמך
לא מול המראה תיכנס לתוך
כן, זה יכול להעיר אותך

תסתכל לה בעיניים
תנשך את השפתיים
עד שזה יכאב לך קצת
בתוך תוכך היא מחכה
שתקפוץ לתוך המים
ותפתח את העיניים
עד שזה ישרוף לך קצת
בתוך תוכך תדע

בוא, בוא ותעזור
לשפוך טיפה של אור
לתוך החור החשוך הזה
רק אל, אל תיסע רחוק
לא, אל תעזוב
כי ככה זה לאהוב אותך

הנקודה הפנימית

כשנעשה אדם למנהיג, מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים;
בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים, אחד גבאי ואחד משמש וכיוצא באלה. אחר כך בא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית, אבל הוא משאיר את כל השאר, והגלגל מתגלגל - ורק הנקודה הפנימית חסרה..

שיר לשירה

G C G
דברי עכשיו ילדה אני שומעת
D7 Am
כל העולם מקשיב למלמולך
G C/G G
דברי מלאך שלי אני יודעת
B7 D7 Am
שלא תמיד יקשיבו לקולך
Em A Em
דברו שפתיים יחפות דברו עיניים
B7 Am G
כל עוד חלב נוטף מחיוכך
Em A Em
חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך
A C G
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך


A7 G A D
עולם חדש וטוב אני אתן לך
G Bm A D
כבר במבט כחול את מגלה
A7 G A D
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
G A D
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה

G F C G F G

G C G
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך
D7 Am
סיכת פרפר קשורה בשערך
G C/G G
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך
B7 D7 Am
אני אהיה גדולה גם בשבילך

ארמון בתוך הזמן

כל הרוצה להיכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מאליו עול העמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים, חייו שלו. הוא חייב להיפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת שהעולם כבר הוא נברא ויתקיים אף בלא עזרתו של האדם. ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם, מפיקים רווח מן האדמה, ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון עולם. ששת ימים בשבוע אנו מבקשים למשול, וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו.
העמל הוא בבחינת אומנות, ואילו המנוחה השלמה היא בבחינת אמנות, ואין היא באה אלא בשעה שיש אחדות בין הגוף, המחשבה והדמיון... היום השביעי הוא בבחינת ארמון שאנו בונים בזמן.

איזהו עשיר שיש לו נחת רוח מעושרו ? זה שיודע תמיד כי יוכל לחיות גם בלעדיו. נכסים שאין בעליהם יכולים לחיות בלעדיהם, נכסים כאלה מרבים דאגה. בשבת אנו מרגישים כאילו אין אנו תלויים כלל בציביליזציה הטכנולוגית, ביום זה אנו שובתים מכל מלאכה שיש בה משום עיצוב ושינוי צורתם של העצמים בעולם. זכותו המלכותית של האדם לכבוש את הטבע פוקעת ביום השביעי. היום השביעי הוא מעין יום של שביתת נשק במלחמתו האכזרית של האדם למען קיומו, יום של הפוגה בכל ההתנגשויות האישיות והחברותיות, יום של שלום בין אדם לחברו ובין אדם לטבע, שלום בתוך האדם. ביום זה נחשב העיסוק בכסף לחילול הקודש, ביום זה אדם מכריז על אי-תלותו באותו דבר שנעשה האליל הראשי של עולמנו. ביום השביעי אדם מתיר עצמו מן המתיחות ומשליך מעליו את הזוהמה שדבקה בו. זהו יום שבו אדם מוכתר כמלך בממלכת הזמן.
באוקיינוס הסוער של זמן ועמל יש איים של דממה, ואדם יש בכוחו להגיע אל חוף מבטחים ולהחזיר לעצמו את כבודו. אי כזה הוא היום השביעי. השבת הוא יום של התבדלת מן הדברים הגשמיים.
יום השבת הוא יום של הרמוניה ושלום, שלום בין אדם לאדם, שלום בתוך נפשו של האדם ושלום בין אדם לבין כל מה שנמצא בעולם.

אמור לי ואשכח, למד אותי ואזכור, שתף אותי ואלמד

סיני

לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל
מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן
פֶּן יִבְלַע עָנָן
אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי
שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע.
אֵין לִי קִיּוּם
בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת
שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי.

שיר

בִּנְקִיק נִסְתָּר בֵּין צוּקִים
אַיָּלָה שותה מַיִם
מַה לִי וְלָהּ אֶלָּא צוקי ליבי
אֶלָּא מַעְיָן חַיֵּי אֶלָּא נִסְתָּר

אַיָּלָה מַה לִי וְלָהּ
מַה לִי וְלָהּ
מַה לִי וְלָהּ
אַיָּלָה מַה לִי וְלָהּ
אֶלָּא אָהַבְתִּי

אם גרעין זרעת

G AM G C
אִם גַּרְעִין זָרַעְתּ בְּטַח,
(G)C#M EM F C
עֵץ נָטַעְתָּ לֹא לַמָּוֶת!
C G AM
בַּל תִּדֹּם הַלְמוּת מַקָּבֶת!
AM EM F
רַד אֲנָךְ עַל הַנִּדְבָּךְ,
G C G F
אִם גַּרְעִין זָרַעְתּ בְּטַח,

C F G C
וּלְבֵנָה לְבֵנָה נַנִּיחַ⁠
AM DM C F
עַד נַגְבִּיהַּ הָאָרִיחַ.
G C
כֵּן תֶּחֱזַק תֶּחֱזַק
C F
הַלְמוּת מַקָּבֶת!
C F
עֵץ נָטַעְתָּ
AM C#M DM
לֹא לַמָּוֶת,

G F
הֵן גַּרְעִין זָרַעְתָּ בְּטַח!
C G
הֵן גַּרְעִין זָרַעְתָּ בְּטַח!

בימים שיעברו עלינו

Am Em Dm
(בימים שיעברו עלינו)
G F Em Dm Am
בימים שיעברו עלינו נדע לשאת יותר
Dm C
עצבות רכה
Em B7 C G F G Am
והשמיים יחכו לנו עד שנבין

Dm Am
ובלילות נרוץ מתוך עצמנו
Dm C G F Em
אל שדות ילדות, בארץ לא שבויה
Em B7 C G F G Am
אתה המים המבקשים משיבולים לגדול
Bb Ab G Eb Cm
אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב
D7 Eb Bb Cm
כשהכאב כמו אבן שם
F Cm Bb Eb Gm/F Gm
אני כמעט כבר מת מאהבה

Dm Am
השנים יכשילו את רגלינו
Dm C G F Em
אך לא ניפול, כמו אבן נעמוד
B7 C G F G Am
מול כל סופות החול, השלג והאש
D Am G C Em/D Em
תמיד נדע לזכור שיעבור

Bb Ab G Eb Cm
אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב
D7 Eb Bb Cm
כשהכאב כמו אבן שם
F Cm Bb Eb Gm/F Gm
אני כמעט כבר מת מאהבה
Bb Ab G Eb Cm
אלוהים ודאי מקשיב תמיד ללב
D7 Eb Bb Cm
כשהכאב כמו אבן שם
Gm F Cm Bb Eb Gm/F Gm
אני כמעט כבר מת מאהבה

הלך נפש א'

הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ,
דָּעַךְ הַיוֹם.
זָהָב מוּעָם צֻפּוּ שְׁחָקִים
וְהָרֵי רוֹם.

סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת
מֶרְחָב אִלֵּם;
הִרְחִיק שְׁבִילִי – שְׁבִילִי בּוֹדֵד,
שְׁבִילִי שׁוֹמֵם.

אַךְ לֹא אַמְרֶה פִּי הַגּוֹרָל,
גוֹרָל רוֹדֶה,
אֵלֵךְ בְּגִיל לִקְרַאת הַכֹּל,
עַל כֹּל אוֹדֶה!

אחרי כל השנים

אחרי כל השנים איתך רציתי להגיד לך
אוהב אותך הרבה יותר
מכל מה שנדמה לך
אפשר לראות אצלי זאת בעיניים
בחיי אני אוהב אותך יותר מדי

ממך למדתי איך לקום וגם לסלוח
על מה להתעקש וגם את מה כדי לשכוח
גם בימים קשים שכבר נשברתי
בחיי מעולם לא ויתרת עליי

אני מתבונן בך כל מה שיש בך
ניצחת את הכל
פתאום זה מכה בי כל מה שיש בי
זו את בגדול

אחרי כל השנים איתך עכשיו אני מבין
הפכת אותי אדם יותר טוב
ולך ליבי מוקיר תודה תמיד תהי לי יחידה
עד סוף ימי אתן לך הכל אני אתן לך הכל

אחרי כל השנים איתך
כבר לא יכול לשקוע
הבנתי שצריך גם להקשיב לא רק לשמוע
את כמו משב קריר שמנחם ביום שרב
אני נשבע אותך לנצח אוהב

אני מתבונן בך כל מה שיש בך
ניצחת את הכל
פתאום זה מכה בי כל מה שיש בי
זו את בגדול

אחרי כל השנים איתך עכשיו אני מבין..

ברכת המוציא 🍞

עֵינֵי כל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ. וְאַתָּה נותֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּו:
פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצון:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱל הֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַמּוצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:
(נוסח מסורתי)

נְבָרֵךְ עַל הַלֶּחֶם כְּסֵמֶל לִיצִירַת הָאָדָם, עָמַל כְּפִיו וּמַעֲשֶׂה יָדָיו.
כִּי לוֹ הַבְּחִירָה בֵּין טוֹב וְרֵעַ - וְיִבְחַר בַּטּוֹב.
(נוסח מחודש)

שתי פינות בנפש

הגעתי לביתי, יצאתי אל הדרך
יש עת להיות לחוד, ועת לקול גדול
כל אדם צריך שתי פינות בנפש-
אנוכי עפר ואפר
כל אדם צריך שתי פינות בנפש-
עבורי העולם נברא!

האדם הוא יצור חברתי

אך אם חסידי האינדיווידואליזם הקיצוני יופיעו עם תורותיהם ויטענו, כי בדרך כלל החיים המשותפים עם הזולת ואפילו עם אנשים ממבנה פסיכי דומה, בולמים, כביכול, את הפרט, נענה להם בקצרה: האדם הוא יצור חברתי ומרגיש צורך בחיים משותפים עם הזולת, כמובן עם האנשים החביבים עליו. דומה האדם לצור שרק בהתנגשו עם צור שני יתיז ניצוצות, או במשמעות שלנו: רק תוך התנגשויות ותוך חיים משותפים יחושל ויעוצב האני של האדם. כי האדם נכסף אל חברת אנשים שיבינוהו ויחבבוהו, שאיתם יחלק את החלומות ואת האידיאלים שלו, את ששונו ויגונו."

הלך נפש ב'

לְכִי, לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ –
עָלֹה תַעֲלִי
אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,
אַל יֹאמַר: עֲלִי, עֲלִי!

לְכִי, לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ –
עָלֹה תַעֲלִי
אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,
אַל יֹאמַר: עֲלִי, עֲלִי!

וְהָיָה כַּעֲלוֹתֵךְ
יֵאוֹר לָךְ הַיּוֹם –
וְהִנֵּה אַתְּ אֵינֵךְ
בּוֹדֵדָה בַּמָּרוֹם.

דור מחדש ויוצר

דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?

שיר העמק

בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.

יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,
זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,
זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ,
סוּס דּוֹהֵר מִצֵּל אֶל צֵל.
קוֹל זְעָקָה עָף גָּבוֹהַּ,
מִשְּׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
מִי יָרָה וּמִי זֶה שָׁם נָפַל
בֵּין בֵּית אַלְפָא וְנַהֲלָל?

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

רק בגלל הרוח

יהיה מה שיהיה
אני עוד אשנה
אני אגשים את חלומי

נושאי בשורה רעה
מכות או עוד גזירה
לא ישנו את מהותי

אני את והאל שלצידי עוד ננצח
לא בגלל הכוח רק בגלל הרוח
הנושבת בגבי
רק בגלל הרוח
בתוכי במוחי בנשמתי
רק בגלל הרוח
בתוכי בדמי בנשמתי

את שיש לי להגיד
אני עוד אצרח
אפילו בירח ישמעו

מי שיגיד לא כך
אותו לא אשכח
יבוא היום אוכיח צדקתי

שיר לאהבה

יחד לב אל לב
נפתח ונראה ת'אור שבשמיים
יחד לב אל לב
נפתח בתקווה לאהבה

איך שהלב נפתח
חובק את העולם
ובקריאה גדולה
לשיר לאהבה

אימרו הכל אפשר
זה לא מאוחר
השחר כבר עלה
זמן לאהבה

יחד לב אל לב...

ורק אם נאמין
ובלי שום דאווין
בדרך העולה
זה שיר לאהבה

יחד לב אל לב..

אדמה ושמים

אֲדָמָה, וְשָׁמַיִם, חוּם הָאֵשׁ, צְלִיל הַמַּיִם, אֲנִי מַרְגִּישׁ זֹאת בְּגוּפִי בְּרוּחִי בְּנִשְׁמָתִי

אם תתן לי חלקי

אם תתן לי חלקי
באימת מחשכיך
אולי יאור לי מעט
אם תפרוק על כתפי
את כובד עולך מעליך
אולי יקל לי מעט

והיה מכאובך לי תשורה
בידיים טובות אשאנו
לא אפול
לא אכרע
אל תירא

כמו עץ בשלגיו
הנוצר את אביב ניצניו
בקרה אעמוד בפתחי יגוניך
אם תביא אלי כפור
עזבותי את צינת בדידותך
אולי יחם לי מעט

קידוש היין 🍷

יום הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
וַיְכַלאֱלהִים בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיִּשְׁבּת בַּיּום הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר עָשָׂה:
וַיְבָרֶךְ אֱלהִים אֶת יום הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אתו. כִּי בו שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּו אֲשֶׁר בָּרָא אֱלהִים לַעֲשׂות:
סַבְרִי מָרָנָן. (ועונים – לְחַיִּים):
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ, זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם. וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
(נוסח מסורתי)

נְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן וְעַל פָּרֵיה ַגֶּפֶן וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה, מַתְּנַת אֲדָמָה וְאָדָם וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה רְחָבָה וְטוֹבָה.
(נוסח מחודש)