חביבה רייק

י״ח חשון, פרשת וירא

12/11/22



עוד חוזר הניגון


Bm G Em D
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
D G F# Em
והדרך עודנה נפקחת לאורך
Bm Em D G
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
A G F# Em
מצפים עוד לך, עובר אורח

Bm G Em D
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
D G F# Em
יעברו הברקים מעליך
Bm Em D G
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
A G F# Em
שליטפת אותה והוספת ללכת

G F A Bb
שידיך ריקות ועירך רחוקה
A G F# Em
ולא פעם סגדת אפיים
Em Bm Em D G
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
A G F# Em
וצמרת גשומת עפעפיים

שלום עליכם

שלום עליכם מלאכי השרת
מלאכי עליון
ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

בואכם לשלום מלאכי השלום
מלאכי עליון
ממלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.

ברכוני לשלום...

צאתכם לשלום...

בשבתכם לשלום...

יומן מסע


Fm Ab C# Bb Cm
אינספור שבילים ויציאה
Cm Bb Ab Ddim Fm
רושם בתוך יומן מסע
Fm Ab C# Bb Cm
להתערבב ולא להיבלע
Bb Ab Ddim Fm
רושם בתוך יומן מסע

Eb Bb F/Eb Eb
והיה ומישהו בא אל תסתובב
Bb F/Eb Eb
כי זה תמיד יכול להיות
Dm Gm
זה שידליק לך את הלב
Abmaj7 Bb Cm C#
יפרוק את הכאב בשלווה


Fm Ab C# Bb Cm
מגע הרוך גובר על המכה
Cm Bb Ab Ddim Fm
רושם בתוך יומן מסע
Fm Ab C# Bb Cm
כולנו עשויים אבק של אהבה
Bb Ab Ddim Fm
רושם בתוך יומן מסע

Eb Bb F/Eb Eb
מביטים למעלה ונושאים תפילות
Bb F/Eb Eb
כשבינתיים שוכחים
Dm Gm
שהמשמעות לחיות
Abmaj7 Bb Cm C#
היא לשאול את השאלות ולענות

איך זה שכוכב

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד אני לא הייתי מעז
ואני בעצם לא לבד

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם.
למען השם
טה נה נה נה טה נה נה נה טה דה דה די דייייי

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם

כוכב אחד לבד אני לא הייתי מעז
ואני בעצם לא לבד

איך זה שכוכב אחד לבד מעז
איך הוא מעז, למען השם.
למען השם

טה נה נה נה טה נה נה נה טה דה דה די דייייי
טה דה דה די די די דה די דה די די
טה דה דה דיי טה דה דה די דייי

בהרי ירושלים

אַיֶּכָּה תּוּכַל צִפּוֹר יְחִידָה
לָשֵׂאת אֶת כָּל הַשָּׁמַיִם
עַל כְּנָפַיִם רָפוֹת
מָעַל לִשְׁמָמָה?
הֵם גְּדוֹלִים וּכְחֻלִים,
מֻטָּלִים עַל כְּנָפֶיהָ
הֵם עוֹמְדִים בְּכֹחַ מִזְּמוֹרָה.

יש אי שם

C7‎ Em7‎ G7/D‎ C‎
יש אי שם
A7‎ C‎ G‎ F‎
מישהו חושב עלייך
Am‎ E7‎ G7‎ Dm‎
מישהו רוצה אותך נורא
G‎ G4‎ D7/9‎
יש אי שם

C7‎ Em7‎ G7/D‎ C‎
יש אי שם
A7‎ C‎ G‎ F‎
מישהו חולם עלייך
Am‎ E7‎ G7‎ Dm‎
מישהו אוהב אותך כל כך
C‎ G7‎ Dm7‎
יש אי שם

Dm‎ A7‎ Gm6‎
אז אל תבכי הלילה
Dm‎ A5‎+ Gm6‎
ראשך הניחי כאן
Bb‎ F‎ C7‎ Gm7‎
כוכב נופל מאיר את לילך
A‎+ E7‎
שואל לאן
Dm‎ A7‎ Gm6‎
ומה תבקשי מלמעלה
Bb‎ F7/9‎
אם זה אותי
C‎ G13‎ Ab75‎+ A75‎+ Bb7b5‎ B75‎+ C75‎+ A7‎
אז הנה אני ש ל ך מזמן

שיר לך שר
שיר עצוב סנטימנטלי
שיר שלא משאיר אותך לבד
שיר לך שר

השחר מחכה כבר
מעבר לפינה
השמש מסתובבת עכשיו
לעוד תנומה
אני מסתכל על פנייך
את חלומך מלטפת
קרן אור קטנה

יש אי שם
מישהו חושב עלייך
מישהו רוצה אותך נורא
יש אי שם

ימים של שקט


Em7 G C
הנה הם באים ימים של שקט
F6 D/F# G C
אחרי הרעש הגדול והנורא
C/D Am/C E7/9
אפשר לנוח קצת על המרפסת
E D/E Bm7
ולאסוף את שברי הסערה

F G Em Am
הנה הם באים ימים של שקט

C Em7 G C
הנה הם באים ימים של שקט
F/D# G C
כבר שכחתי איך שהם נראים
C/D C/A E7/9 F6
אפשר עכשיו לפתוח את הדלת
E D/E Bm7
לשלוח אל הרוח ציפורים


D F G Em Am7
הנה הם באים ימים של שקט
G C
נצא אל החלון לראות
F
אם קלו כבר המים
C A
אולי כבר יש באופק אדמה
G C D
זוגות זוגות נצא זוגות זוגות
Cmaj7 A F6 G
נביט אל השמיים נחכה ביחד ליונה

הנה הם באים ימים של שקט
אחרי שכבר איבדנו את הכל
תשב איתי עכשיו על המרפסת
תבכה איתי ביחד על אתמול
הנה הם באים ימים של שקט
שנינו כאן ביחד על ההר
המים כבר ירדו ויש כבר קשת
אפשר לקום, סוף העולם עבר

מי האיש

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה:
סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:
(תהלים לד, יג'-טו')

שבת

"...ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה-הרי אין מותר לאדם מין הבהמה.
כל עמי התרבות, קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה. והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת ולא התרבות של תפוחי זהב או תפוחי אדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו?
בלי שבת אין ישראל. אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל. השבת היא-היא תרבות."

הַנַּח לְרַגְלַי לָלֶכֶת

הַנַּח לְרַגְלַי לָלֶכֶת
הַנַּח לְרַגְלַי לָלֶכֶת
לַמָּקוֹם
לַמָּקוֹם שֶׁלִבִּי אוֹהֵב

ופְּתָח לִבִּי
ופְּתָח לִבִּי
לְאֶהֹב אֶת הַמָּקוֹם
לְאֶהֹב אֶת הַמָּקוֹם
הַמָּקוֹםאֵלָיו רַגְלָי הוֹלְכוֹת

לא טוב היות האדם לבדו

לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה
לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה
והוא מחכה והוא לבדו, והוא מתמהמה והוא לבדו

לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה
והוא לבדו יודע שגם אם יתמהמה בוא יבוא

הנקודה הפנימית

כשנעשה אדם למנהיג, מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים;
בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים, אחד גבאי ואחד משמש וכיוצא באלה. אחר כך בא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית, אבל הוא משאיר את כל השאר, והגלגל מתגלגל - ורק הנקודה הפנימית חסרה..

שיר לשירה

G C G
דברי עכשיו ילדה אני שומעת
D7 Am
כל העולם מקשיב למלמולך
G C/G G
דברי מלאך שלי אני יודעת
B7 D7 Am
שלא תמיד יקשיבו לקולך
Em A Em
דברו שפתיים יחפות דברו עיניים
B7 Am G
כל עוד חלב נוטף מחיוכך
Em A Em
חבקי את כל פחדיי בשתי ידייך
A C G
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך


A7 G A D
עולם חדש וטוב אני אתן לך
G Bm A D
כבר במבט כחול את מגלה
A7 G A D
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
G A D
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה

G F C G F G

G C G
תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך
D7 Am
סיכת פרפר קשורה בשערך
G C/G G
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך
B7 D7 Am
אני אהיה גדולה גם בשבילך

על הניכור, על הפחד

אתה הולך לשם, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, תועה לך בדרכך, בדרכך לאן?
ובדרכים, הנודד, אתה פוגש בני אדם... אך רגע, נודד, בטרם הושטת ידך לשלום גילית לתדהמתך שאלו מסכות מהלכות.
שלום, אומרת לך המסכה הראשונה שאתה פוגש בדרכך, מה שלומך?
בודד אני, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכי לאין יודע.
את כל זה, נודדי הבודד, היית יכול לומר. אך ידעת, מה מצפה המסכה לשמוע...
ואז, הוצאת מתיק נדודיך את מסכתך היקרה, שידעה גם ידעה את אשר היא צריכה לומר:
בסדר. ואתה?
בסדר.
ואז, נפרדת מהמסכה והמשכת בדרכך, אך את המסכה שלך לא הורדת, את תיק נדודיך שמכיל את כל אשר הנך, השארת כמעמסה כבדה על כתפייך העייפות.
מסכות, כל כך הרבה מסכות יצפו לקראתך הנודד מחופש בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכך... לאן?
בפנים, מאחורי המסכות ומאחורי הקירות הגבוהים של בית מעצרנו, זועק לו שם האדם... לאדם.
התשמעו קולו?!

יהי הכל

יְהִי הַכֹּל
שִׁיֵּךְ לְכָל שֶׁיּוּכַל
לְהָטִיב עִמּוֹ
שֶׁיּוּכַל לְהָטִיב עִמּוֹ

הַיֶּלֶד לָאִשָּׁה הָאִמָּהִית
לְמַעַן יִגְדַּל
הָעֶגְלָה ל ָעֶגְלוֹן הַטּוֹב
לְמַעַן יִנְהַג בָּהּ הֵיטֵב
וְהָאֲדָמָה, לְמַשְׁקִים אוֹתָהּ מַיִם
לְמַעַן תִּתֵּן פִּרְיָהּ בָּעִיתוּ

יפה הוא המדבר

“יפה הוא המדבר, הוסיף הנסיך הקטן. צדק הנסיך הקטן , תמיד אהבתי את המדבר. אתה יושב לך על גבעת חול. אינך רואה דבר ודבר אינו שומע. ואף על פי כן משהו טמיר קורן ומאיר בדממה. סוד יופיו של המדבר - העיר הנסיך הקטן - שהוא צופן אי שם בחובו מקור מים חיים. הנסיך הקטן עבר במדבר ולא פגש בדרכו אלא פרח יחיד בעל שלושה עלי כותרת. פרח דל ועלוב. "שלום", אמר הנסיך הקטן. "שלום" השיב הפרח. "היכן בני האדם?", שאל הנסיך הקטן באדיבות. הפרח ראה פעם שיירה שעברה במדבר. "בני האדם", אמר הפרח, "סבורני שמספרם לא עולה על שישה שבעה. ראיתי אותם לפני שנים אך מי יודע היכן למוצאם? הם חולפים עם הרוח, אין להם שורשים ודבר זה מכביד עליהם מאוד."

ארמון בתוך הזמן

כל הרוצה להיכנס לקדושת היום חייב להניח תחילה את המולת החולין של מיקח וממכר סואן, לפרוק מאליו עול העמל שהוא רתום בו, להתרחק מן השאון הצורם של ששת ימי המעשה, מן העצבנות והכעס של הרדיפה אחר נכסים ולחדול מן המעל שהוא מועל בכך שהוא מבזבז לריק את החיים, חייו שלו. הוא חייב להיפרד מכל מלאכת ידיים וללמוד להבין ולדעת שהעולם כבר הוא נברא ויתקיים אף בלא עזרתו של האדם. ששת הימים בשבוע אנו נאבקים עם העולם, מפיקים רווח מן האדמה, ביום השבת אנו מייחדים את דעתנו על זרע הנצח השתול בתוך נשמתנו. ידינו נתונות לעולם, ואילו נשמתנו שייכת לאדון עולם. ששת ימים בשבוע אנו מבקשים למשול, וביום השביעי אנו משתדלים למשול בעצמנו.
העמל הוא בבחינת אומנות, ואילו המנוחה השלמה היא בבחינת אמנות, ואין היא באה אלא בשעה שיש אחדות בין הגוף, המחשבה והדמיון... היום השביעי הוא בבחינת ארמון שאנו בונים בזמן.

איזהו עשיר שיש לו נחת רוח מעושרו ? זה שיודע תמיד כי יוכל לחיות גם בלעדיו. נכסים שאין בעליהם יכולים לחיות בלעדיהם, נכסים כאלה מרבים דאגה. בשבת אנו מרגישים כאילו אין אנו תלויים כלל בציביליזציה הטכנולוגית, ביום זה אנו שובתים מכל מלאכה שיש בה משום עיצוב ושינוי צורתם של העצמים בעולם. זכותו המלכותית של האדם לכבוש את הטבע פוקעת ביום השביעי. היום השביעי הוא מעין יום של שביתת נשק במלחמתו האכזרית של האדם למען קיומו, יום של הפוגה בכל ההתנגשויות האישיות והחברותיות, יום של שלום בין אדם לחברו ובין אדם לטבע, שלום בתוך האדם. ביום זה נחשב העיסוק בכסף לחילול הקודש, ביום זה אדם מכריז על אי-תלותו באותו דבר שנעשה האליל הראשי של עולמנו. ביום השביעי אדם מתיר עצמו מן המתיחות ומשליך מעליו את הזוהמה שדבקה בו. זהו יום שבו אדם מוכתר כמלך בממלכת הזמן.
באוקיינוס הסוער של זמן ועמל יש איים של דממה, ואדם יש בכוחו להגיע אל חוף מבטחים ולהחזיר לעצמו את כבודו. אי כזה הוא היום השביעי. השבת הוא יום של התבדלת מן הדברים הגשמיים.
יום השבת הוא יום של הרמוניה ושלום, שלום בין אדם לאדם, שלום בתוך נפשו של האדם ושלום בין אדם לבין כל מה שנמצא בעולם.

היהודים

"הַיְהוּדִים הֵם לֹא עַם הִיסְטוֹרִי וַאֲפִילּוּ לֹא עַם אַרְכֵיאוֹלוֹגיִ, הַיְהוּדִים הֵם עַם גּיֵאוֹלוֹגיִ, עִם שְׁבָרִים וְהִתְמוֹטְטֻיּוֹת וּשְׁכָבוֹת וְגעַשׁ לוֹהֵט.
אֶת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם צְרִיכִים לִמְדֹּד בסֻלַּם מְדִידָה אַחֶרֶת"

סיני

לֹא אֲרַחֵף בֶּחָלָל
מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן
פֶּן יִבְלַע עָנָן
אֶת הַפַּס הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי
שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרָע.
אֵין לִי קִיּוּם
בְּלִי הַבְּרָקִים וְהַקּוֹלוֹת
שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּסִינַי.

שבת

שבת היא המרגוע שלאחר יצירה והתחלתה של יצירה חדשה. שמיטה רוחנית כדי לחדש את הרוח. האיש אשר לא יצר בימי החול, לא ידע טעם שבת. ואשר לא ידע טעם שבת, לא יודע טעם יצירה. השבת בחיי יוצר, כמו בחיי עם שלם, היא קרקע בתולה למחשבה, שמעשים באים אחריה.
מחשבה תחילה לסוף מעשה. השבת היא אושר המנוחה השלמה לאחר מעשה, כדי לשוב ולהוציא לפעולה מעשה שני ושלישי שישנם כבר במחשבה.

מה שחשוב זה לא להפסיק לשאול.

הלך נפש א'

הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ,
דָּעַךְ הַיוֹם.
זָהָב מוּעָם צֻפּוּ שְׁחָקִים
וְהָרֵי רוֹם.

סְבִיבִי הִשְׁחִיר מֶרְחַב שָׂדוֹת
מֶרְחָב אִלֵּם;
הִרְחִיק שְׁבִילִי – שְׁבִילִי בּוֹדֵד,
שְׁבִילִי שׁוֹמֵם.

אַךְ לֹא אַמְרֶה פִּי הַגּוֹרָל,
גוֹרָל רוֹדֶה,
אֵלֵךְ בְּגִיל לִקְרַאת הַכֹּל,
עַל כֹּל אוֹדֶה!

השבת מביאה לשוויון

מהי השבּת? זֵכֶר לְמַלכותו של כל אדם ואדם, הֲריסת ההבחנה בין אדון לעבד, בין עני לעשיר, בין הצלחה לכישלון. השבת היא התגלמותה של האמונה בשוויון כל בני האדם ובמשמעותו של שוויון זה: אצילוּת בני האדם. החֶטא החמוּר ביותר שיכול אדם לעשות הוא – לשכוח שהוא נָסִיך.

שתי פינות בנפש

הגעתי לביתי, יצאתי אל הדרך
יש עת להיות לחוד, ועת לקול גדול
כל אדם צריך שתי פינות בנפש-
אנוכי עפר ואפר
כל אדם צריך שתי פינות בנפש-
עבורי העולם נברא!

האדם הוא יצור חברתי

אך אם חסידי האינדיווידואליזם הקיצוני יופיעו עם תורותיהם ויטענו, כי בדרך כלל החיים המשותפים עם הזולת ואפילו עם אנשים ממבנה פסיכי דומה, בולמים, כביכול, את הפרט, נענה להם בקצרה: האדם הוא יצור חברתי ומרגיש צורך בחיים משותפים עם הזולת, כמובן עם האנשים החביבים עליו. דומה האדם לצור שרק בהתנגשו עם צור שני יתיז ניצוצות, או במשמעות שלנו: רק תוך התנגשויות ותוך חיים משותפים יחושל ויעוצב האני של האדם. כי האדם נכסף אל חברת אנשים שיבינוהו ויחבבוהו, שאיתם יחלק את החלומות ואת האידיאלים שלו, את ששונו ויגונו."

עמוק בטל

טֶנֶא מָלֵא כּוֹכָבִים
רֵיחַ דְשָאִים דּוֹבֶבִים
עָמוֹק בְּטַל
פּוֹעֵם לְבָבִי

הִנֵּה פְעָמֶיךָ קְרֹבִים
הִרְעִידוּ רִיבּוֹא רְבִיבִים
עָמוֹק בְּטַל
פּוֹעֵם לְבָבִי

זמר נוגה

E F G C
התשמע קולי, רחוקי שלי
E F G C
התשמע קולי, באשר הנך
C G F C
קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי
E7 E
ומעל הזמן, מצווה ברכה

E F G C
תבל זו רבה, ודרכים בה רב
E F G C
נפגשות לדק נפרדות לעד
C G F C
מבקש אדם, אך כושלות רגליו
E7 E
לא יוכל למצוא, את אשר אהב

E F G C
אחרון ימי, כבר קרוב אולי
E F G C
כבר קרוב היום של דמעות פרידה
C G F C
אחכה לך, עד יכלו חיי
E7 E
כחכות רחל, כחכות רחל
E F G C E7 E
כחכות רחל לדודה



קומץ שמים

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד
הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.
הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם בְּרַגְלַי
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

הלך נפש ב'

לְכִי, לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ –
עָלֹה תַעֲלִי
אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,
אַל יֹאמַר: עֲלִי, עֲלִי!

לְכִי, לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ –
עָלֹה תַעֲלִי
אִישׁ אַל יַעַצְרֵךְ,
אַל יֹאמַר: עֲלִי, עֲלִי!

וְהָיָה כַּעֲלוֹתֵךְ
יֵאוֹר לָךְ הַיּוֹם –
וְהִנֵּה אַתְּ אֵינֵךְ
בּוֹדֵדָה בַּמָּרוֹם.

דור מחדש ויוצר

דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו?

שיר לאהבה

יחד לב אל לב
נפתח ונראה ת'אור שבשמיים
יחד לב אל לב
נפתח בתקווה לאהבה

איך שהלב נפתח
חובק את העולם
ובקריאה גדולה
לשיר לאהבה

אימרו הכל אפשר
זה לא מאוחר
השחר כבר עלה
זמן לאהבה

יחד לב אל לב...

ורק אם נאמין
ובלי שום דאווין
בדרך העולה
זה שיר לאהבה

יחד לב אל לב..

שיר העמק

בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ
וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.
לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ
עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?
דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.
נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,
אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.

יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,
שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,
זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,
זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל
מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

אֹפֶל בְּהַר הַגִּלְבּוֹעַ,
סוּס דּוֹהֵר מִצֵּל אֶל צֵל.
קוֹל זְעָקָה עָף גָּבוֹהַּ,
מִשְּׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.
מִי יָרָה וּמִי זֶה שָׁם נָפַל
בֵּין בֵּית אַלְפָא וְנַהֲלָל?

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

רק בגלל הרוח

יהיה מה שיהיה
אני עוד אשנה
אני אגשים את חלומי

נושאי בשורה רעה
מכות או עוד גזירה
לא ישנו את מהותי

אני את והאל שלצידי עוד ננצח
לא בגלל הכוח רק בגלל הרוח
הנושבת בגבי
רק בגלל הרוח
בתוכי במוחי בנשמתי
רק בגלל הרוח
בתוכי בדמי בנשמתי

את שיש לי להגיד
אני עוד אצרח
אפילו בירח ישמעו

מי שיגיד לא כך
אותו לא אשכח
יבוא היום אוכיח צדקתי

אדמה ושמים

אֲדָמָה, וְשָׁמַיִם, חוּם הָאֵשׁ, צְלִיל הַמַּיִם, אֲנִי מַרְגִּישׁ זֹאת בְּגוּפִי בְּרוּחִי בְּנִשְׁמָתִי

אם תתן לי חלקי

אם תתן לי חלקי
באימת מחשכיך
אולי יאור לי מעט
אם תפרוק על כתפי
את כובד עולך מעליך
אולי יקל לי מעט

והיה מכאובך לי תשורה
בידיים טובות אשאנו
לא אפול
לא אכרע
אל תירא

כמו עץ בשלגיו
הנוצר את אביב ניצניו
בקרה אעמוד בפתחי יגוניך
אם תביא אלי כפור
עזבותי את צינת בדידותך
אולי יחם לי מעט