ל

ז׳ אלול תשע״ט, פרשת שופטים

07/09/19



ערב שבת

יֵשׁ סוּג מְסֻיָּם שֶׁל צְלִילוּת
לַאֲוִירוֹ שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת.
מִין גַּל שֶׁל רֶגֶשׁ,
מִין מוּסִיקָה שֶׁל תּוֹדָה.
אוֹר יוֹרֵד עַל הָעוֹלָם
רַךְ כְּמוֹ הִינוּמָה.
בְּיָמִים אֲחֵרִים לא הָיִיתִי יוֹדֵעַ
אֲפִלּוּ אֵיךְ לִקְרא לָהּ.
סִגַּלְתִּי לִי גַּם אֶת הַזְּכוּת הַזּאת.
נִדְמֶה, אֲנִי עוֹמֵד בְּתוֹךְ אשֶׁר.

שבת

"...ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה-הרי אין מותר לאדם מין הבהמה.
כל עמי התרבות, קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה. והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת ולא התרבות של תפוחי זהב או תפוחי אדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו?
בלי שבת אין ישראל. אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל. השבת היא-היא תרבות."

אני מאמין

שַׂחֲקִי שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת,
זוֹּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח.
שַׂחֲקִי כִּי בָּאָדָם אַאֲמִין,
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בְּךָ.

כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת,
לֹא מְכֲרְתִיָה לְעֵגֶל פָּז,
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם,
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עַז.

רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כִּבְלֵי-הֶבֶל,
יֶרֹומָמְנוּ בַּמָּתַי-עַל:
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עוֹבֵד,
דְּרוֹר לְנֶפֶשׁ, פַּת לַדַּל

שני זאבים

סיפור על שני הזאבים שבנפש
ערב אחד סיפר אינדיאני זקן לנכדו על המאבק המתרחש בנפש האדם.
"ילדי... הקונפליקט הפנימי, המאבק, הוא בין שני זאבים בתוך כולנו: זאב אחד הוא... כעס, קנאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, והתנשאות.
הזאב השני הוא... הנאה, שלום, אהבה, תקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפתיה, אמת, רחמים ואמונה. הנכד חשב לרגע ושאל את סבו:"ואיזה זאב מנצח?" האינדיאני הזקן חייך וענה בפשטות: "זה שאתה מאכיל..."

היהודים

"הַיְהוּדִים הֵם לֹא עַם הִיסְטוֹרִי וַאֲפִילּוּ לֹא עַם אַרְכֵיאוֹלוֹגיִ, הַיְהוּדִים הֵם עַם גּיֵאוֹלוֹגיִ, עִם שְׁבָרִים וְהִתְמוֹטְטֻיּוֹת וּשְׁכָבוֹת וְגעַשׁ לוֹהֵט.
אֶת תּוֹלְדוֹתֵיהֶם צְרִיכִים לִמְדֹּד בסֻלַּם מְדִידָה אַחֶרֶת"

שתי פינות בנפש

הגעתי לביתי, יצאתי אל הדרך
יש עת להיות לחוד, ועת לקול גדול
כל אדם צריך שתי פינות בנפש-
אנוכי עפר ואפר
כל אדם צריך שתי פינות בנפש-
עבורי העולם נברא!

כולנו זקוקים לחסד

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת.
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.
שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לראות.

כולנו רוצים לאהוב.
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
כדי שיהיה לנו כוח.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.

כל אדם צריך מישהו להתפלל עבורו

כָּל אָדָם צָרִיךְ מִישֶׁהוּ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ.
מִישֶׁהוּ לַהֲגוֹת שְׁמוֹ בִּשְׂפָתַיִם
שֶׁל אֱמוּנָה וְתִקְוָה וְחַיִּים, לְהַחֲיוֹת מִישֶׁהוּ
אַחֵר. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לֵב לְהָנִיחַ עָלָיו יָדַיִם
שֶׁל אֱמוּנָה וְשֶׁל בְּרָכָה, וְכָל אָדָם צָרִיךְ זוּלַת
וְצָרִיךְ לָצֵאת וּלְהִכָּנֵס וּבְעִקָּר לָצֵאת מֵעַצְמוֹ
וְלִשְׁכֹּחַ אֶת עַצְמוֹ וְכַמָּה לְהִכָּנֵס וְכַמָּה לִהְיוֹת
מִישֶׁהוּ אַחֵר לְשָׁעָה, לְיוֹם, לְבֶכִי. לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ אַחֵר.
כָּל אָדָם צָרִיךְ לַעֲמֹד בִּפְנֵי אֱלֹהָיו וְלִצְעֹק דַּי וּמַסְפִּיק
הָנַח לוֹ, הָנַח לוֹ, הוּא זָהָב נָדִיר, הוּא אֶבֶן יְקָרָה הוּא בֵּן
שֶׁלְּךָ, יָחִיד וּמְיֻחָד, תֵּן לוֹ טוֹב, תֵּן לוֹ גַּם,
תֵּן לוֹ גַּם לִהְיוֹת מְסֻגָּל לְהִתְפַּלֵּל. עֲזֹר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל