אככ

י״א אב, שבת נחמו, פרשת ואתחנן

01/08/20



שכבות


יָד עַל הַגַּב.

כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד עַל הַגַּב?

כַּמָּה מַפְתִּיעָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת יָד הַמּוּנַחַת עַל הַגַּב בְּרַכּוּת?

כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת גַּב כְּשֶׁמּוּנַחַת עָלָיו יָד בְּרַכּוּת?

כַּמָּה מֻפְתָע יָכוֹל לִהְיוֹת הַלֵּב

כְּשֶׁמּוּנָח עַל גַּבּוֹ גַּב

וְעַל גַּבֵּי הַגַּב מוּנַחַת יָד

וְעַל גַּבֵּי הַיָּד מוּנַחַת רַכּוּת

וְעַל גַּבֵּי הָרַכּוּת מוּנָחוֹת מַחְשָׁבוֹת טוֹבוֹת מְאֹד.

ערב שבת

יֵשׁ סוּג מְסֻיָּם שֶׁל צְלִילוּת
לַאֲוִירוֹ שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת.
מִין גַּל שֶׁל רֶגֶשׁ,
מִין מוּסִיקָה שֶׁל תּוֹדָה.
אוֹר יוֹרֵד עַל הָעוֹלָם
רַךְ כְּמוֹ הִינוּמָה.
בְּיָמִים אֲחֵרִים לא הָיִיתִי יוֹדֵעַ
אֲפִלּוּ אֵיךְ לִקְרא לָהּ.
סִגַּלְתִּי לִי גַּם אֶת הַזְּכוּת הַזּאת.
נִדְמֶה, אֲנִי עוֹמֵד בְּתוֹךְ אשֶׁר.

על הניכור, על הפחד

אתה הולך לשם, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, תועה לך בדרכך, בדרכך לאן?
ובדרכים, הנודד, אתה פוגש בני אדם... אך רגע, נודד, בטרם הושטת ידך לשלום גילית לתדהמתך שאלו מסכות מהלכות.
שלום, אומרת לך המסכה הראשונה שאתה פוגש בדרכך, מה שלומך?
בודד אני, בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכי לאין יודע.
את כל זה, נודדי הבודד, היית יכול לומר. אך ידעת, מה מצפה המסכה לשמוע...
ואז, הוצאת מתיק נדודיך את מסכתך היקרה, שידעה גם ידעה את אשר היא צריכה לומר:
בסדר. ואתה?
בסדר.
ואז, נפרדת מהמסכה והמשכת בדרכך, אך את המסכה שלך לא הורדת, את תיק נדודיך שמכיל את כל אשר הנך, השארת כמעמסה כבדה על כתפייך העייפות.
מסכות, כל כך הרבה מסכות יצפו לקראתך הנודד מחופש בדרכים הקרות, בלילות החשוכים, בדרכך... לאן?
בפנים, מאחורי המסכות ומאחורי הקירות הגבוהים של בית מעצרנו, זועק לו שם האדם... לאדם.
התשמעו קולו?!

שבת

"...ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים וצלם אנוש בעולם. אילו הייתה העבודה תכלית לעצמה-הרי אין מותר לאדם מין הבהמה.
כל עמי התרבות, קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה. והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם. השבת ולא התרבות של תפוחי זהב או תפוחי אדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו לארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו?
בלי שבת אין ישראל. אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל. השבת היא-היא תרבות."

שבת

שבת היא המרגוע שלאחר יצירה והתחלתה של יצירה חדשה. שמיטה רוחנית כדי לחדש את הרוח. האיש אשר לא יצר בימי החול, לא ידע טעם שבת. ואשר לא ידע טעם שבת, לא יודע טעם יצירה. השבת בחיי יוצר, כמו בחיי עם שלם, היא קרקע בתולה למחשבה, שמעשים באים אחריה.
מחשבה תחילה לסוף מעשה. השבת היא אושר המנוחה השלמה לאחר מעשה, כדי לשוב ולהוציא לפעולה מעשה שני ושלישי שישנם כבר במחשבה.

עכשיו הכל בסדר


Bm Am A E
עכשיו הכל בסדר שינוי ניכר באוויר
Bm Am A E
הכל נראה אחרת ואין סודות להסתיר
E C Am/G Am/Ab Am
רצית אותי לדעת רציתי בך לגעת מזמן
E Bm Am
אבל אתה נבהל

Bm Am A E
עכשיו הכל בסדר שינוי ניכר באוויר
Bm Am A E
דיברנו ודיברנו היה קשה להסביר
C Am/G Am/Ab Am
מתחת לפני השטח עוד יש מבוכה ומתח
E Bm Am E
לאט לאט נמצא מקלט

F D C D G
טוב שהקרח נשבר טוב שהכל נאמר
C Am/G Am/Ab Am
אם אין אהבה בוערת אז אין אהבה אחרת
E Bm Am E
לאט לאט נמצא מקלט

Em Bm Am Cmaj7 G
אוווו הכל בסדר אל תדאג אין מקום לחשש
AM Em Bm Am Cmaj7 G
אוווו הכל בסדר יש מקום לסיפור חדש

Bm Am A E
עכשיו הכל בסדר כהה הופך לבהיר
Bm Am A E
דיברנו כל הלילה בחוץ הבוקר מאיר
C Am/G Am/Ab Am
מתחת לפני השטח עוד יש מבוכה ומתח
E Bm Am E
לאט לאט נמצא מקלט

Em Bm Am Cmaj7 G
אוווו הכל בסדר אל תדאג אין מקום לחשש
Bm Em A Em Bm Am Cmaj7 G
אוווו הכל בסדר יש מקום לסיפור חדש

הידעת את הדרך

G
הידעת את הדרך אל בית אהובתי?
הסלולה היא או בפרך אכבשנה בעצמי?
הבהר היא או בעמק
AM EM C
השמשית היא או מעוננת
G D
אחפש, אמשיך ללכת
G AM
עד שאמצאנה.

הידעת את הדרך אל לב אהובתי?
הן עימי רק זמר ופרח
התשעה אל
מינחתי?
זהבי צרור בתפוח
ובשמי נישאים ברוח
מה אומר ומה אתן לה
כשאמצאנה?
מכרמל ירדה לה איילת חמקה לה על ידי,
ואכיר מיד את איילת הן רק היא אהובתי!
היא בהר והיא בעמק
היא שמשית והיא מעוננת
כל עוד אצא ואלך אחריה
אז גם אמצאנה!
זהבה צרור בתפוח
ובשמיה עפים ברוח
כל עוד אצא ואלך אחריה
אז גם אמצאנה!
לבבי יוצא אליה
ומושכני בעיקבותיה
הבה אצא ואלך אחריה
ככה אמצאנה!

איך אוכל

אֵיךְ אוֹכֵל לְהַמְשִׁיךְ לִישֹׁן עַכְשָׁיו ?
כְּשֶׁאַתָּה בְּחוּץ רוֹקֵד,
יָצָאתִי מִבֵּיתִי לִרְקֹד אִתְּךָ,
וְלִהְיוֹת לְקוֹלְךָ עֵד,
לְקוֹלְךָ הֵד.
הַצִּפֳּרִים שָׁרוֹת כָּל בֹּקֶר,
שִׁמְךָ.
הַשֶּׁמֶשׁ נוֹשֶׁקֶת לָאֲדָמָה,
וַאֲנִי - אֲנִי חוֹלֵם!