האדם והטבע - א. ד. גורדון

ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך.
ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיו ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל.
וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבן, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה.
והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודן - את הכל...
[...] ולקחת תורה מפי הטבע, תורת הבנייה והיצירה, ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור. וכן בכל דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית.

למידה טבע יצירה ציונות טו בשבט קטע קריאה

מס' הופעות בקבלות שבת: 11