טקלה - הערים הסמויות מעין

אלה המגיעים לטֶקְלָה, יוכלו לראות אך מעט מן העיר, שכמו מסתתרת מאחורי גדרות-הכלונסאות ובד השקים, הפיגומים, שלדי המתכת, גשרי-העץ התלויים והמשתלשלים מֵחֲבָלִים או הנמתחים בכַּנוֹת, וגם מאחורי סולמות ורשת של חוטי-ברזל. אם תשאל: "מדוע מתמשכת הבנייה של טקלה זמן כה רב?" יענו התושבים, מבלי שיחדלו לרגע מלהרים דליים, לשלשל חוטי-אנך, ולהניע מעלה-מטה מברשות ארוכות: "כדי שההרס לא יוכל להתחיל." עוד תשאלו האם חוששים הם שמא ברגע שיסירו את הפיגומים תתחיל העיר להתפרק ולהישבר לרסיסים, והם יוסיפו בחיפזון, בלחישה, "לא רק העיר."
אם מישהו, שהתשובות הללו לא סיפקו אותו, מקרב את עיניו אל איזה סדק בגדר, הרי הוא רואה מנופים מרימים מנופים נוספים, פיגומים חובקים פיגומים נוספים, קורות התומכות בקורות אחרות. "איזה מובן יש לבינוי שלכם?" שואל הוא. "מהי תכליתה של בניית-עיר, אם לא עיר? היכן היא התכנית על-פיה אתם בונים, היכן הוא המִתאר?"
"נראה לך מיד לכשיסתיים יום-העבודה; עכשיו אין אנו יכולים להפסיק את העבודה," הם עונים.
העבודה פוסקת עם שקיעת החמה. הלילה יורד על אתר-הבנייה. זהו לילה מכוכב. "הנה, זהו המִתאר," הם אומרים.

קטע קריאה יצירה תקווה אובדן

מס' הופעות בקבלות שבת: 3